החלטה בתיק ב"ש 3739/07

א. הרקע

1.       בשתי הבקשות שלפני, שהדיון בהן אוחד (ב"ש 3740/07 ו- 3738/07), עותרת המבקשת, לכך שמעצרם של המשיבים יוארך עד לתום ההליכים, שנפתחו נגדם בבית משפט זה, בעקבות כתבי אישום שהוגשו נגד המשיבים (פ' 6149/07 ו- פ' 6148/07).

2.       הגם שמדובר בשני כתבי אישום נפרדים, הרי הפרשה שהם מגוללים היא פרשה אחת, ולמעשה היא קצה-קצה של פרשה אחרת, מורכבת וסבוכה יותר.

          ברקע הדברים עומד סכסוך ממושך ורב שנים בין שתי משפחות בישוב ערב אל-עראמשה, משפחות עלי ומזעל מחד גיסא ומשפחת סוידאן מאידך גיסא. כה ארוך הסכסוך, עד כי ספק אם הצדדים הניצים זוכרים על שום מה נסתכסכו. מכל מקום, בעטיו של הסכסוך, נפגעים מעת לעת  בני המשפחות האמורות, פעם בנה של האחת ופעם בנם של האחרות. כדרכם של אנשים בעלי חשיבה מעוותת, בעלת מאפיינים פרימיטיביים, שאינה תואמת לחוקיה של מדינת דמוקרטית בה שולט שלטון החוק, כל אימת שנפגע מי מבני אחת המשפחות, מחפשים קרוביו את הנקמה בבני המשפחה היריבה.

3.       כעולה מכתבי האישום שהוגשו נגד המשיבים, וכעולה משמותיהם של המשיבים, המשיבים נמנים על בני משפחות עלי ומזעל, יריביה של משפחת סוידאן.

          ועתה לאחר שהובהר הרקע, בא אני לגוף העניין שלפני.

ב. כתבי האישום

4.       על פי כתבי האישום שהוגשו נגד המשיבים, בתאריך 11.8.2007, ועל רקע היריבות הקיימת בין המשפחות בישוב ערב אל-עראמשה, נפתח סיבוב חדש בסכסוך בין המשפחות היריבות. בני המשפחות אחזו בנשקם וירו זה לעבר זה כדורים חיים. אירועי הירי בישוב הניבו מספר נפגעים, והם אחד מבני משפחת סוידאן מחד גיסא ואחמד סעיד עלי מאידך גיסא. אחמד עלי זה, הוא אחיו של המשיב מס' 2 (אנואר) ובן דודם של כל יתר המשיבים העומדים לפני, ובעקבות הירי נפגע במצחו ואגן הירכיים, ובשל פציעתו אושפז בבית החולים בנהריה.

5.       בעקבות הירי, עצרה המשטרה את זידאן סוידאן ושני אנשים נוספים, כחשודים בביצוע הירי. ואולם, בני משפחת המשיבים לא הסתפקו בפעולות המשטרה, ובשעת לילה התכנסו וטכסו עצה, ועצתם הייתה לנקום בבני משפחת סוידאן על פציעתו של אחמד. כחלק ממסע הנקמה שתוכנן על ידי משפחות המשיבים, קשרו המשיבים קשר ביניהם לפגוע בחסן סוידאן, הוא אביו של זידאן. הערכת המשיבים הייתה, כי למחרת בבוקר יגיע חסן לבית המשפט בעכו, לדיון בהארכת המעצר של בנו, ואז יוכלו לפגוע בו. נטען בכתב האישום, כי תכננו לדקור את חסן בפלג גופו התחתון ולגרום לו חבלה חמורה, נכות או מום.

          כבר בשלב זה אציין, שאין זו הפעם הראשונה שהמשיב מס' 2 (אנואר) מבקש לפגוש בחסן סוידאן, שכן עוד בשנת 2001 הוגש נגד המשיב מס' 2 כתב אישום, ובו נטען כי דקר את חסן סוידאן. בעקבות הסדר טיעון שנעשה, הודה המשיב מס' 2 בעבירה של גרימת חבלה חמורה לחסן סוידאן, לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק, ונדון ל- 36 (שלושים ושישה) חודשי מאסר בפועל ועוד 24 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.

6.       עוד נטען בכתב האישום, כי בתאריך 12.8.2007 יצאו המשיבים את ביתם בשעה 05:00 בבוקר ושמו פעמיהם לעבר העיר עכו. את דרכם עשו במכוניתו של עלאא בן עלי עלי, הוא אחיו של המשיב מס' 3, והמשיב מס' 3 נהג במכונית. נטען בכתב האישום, כי הארבעה התמקמו בסמוך ליד בית המשפט, והמתינו לבואו של חסן.

7.       ואולם, בשעה 06:46 קיבלו המשיבים שיחת טלפון מבני משפחתם, בה הודיעו להם בני המשפחה כי פארס סוידאן, מבני המשפחה היריבה, נורה למוות במסגרת תוכנית הנקמה. על כן החליטו המשיבים לעזוב את המקום, ונסעו לבית החולים בנהריה על מנת להגן על אחמד מפחד ידה הנוקמת של משפחת סוידאן.

          אעיר, כי מפי ב"כ המשיבים למדתי לדעת, כי בשלב העכשווי עזבו בני משפחות המשיבים את הישוב ושכרו לעצמם דירות למגוריהם בישובים אחרים, ואף זאת מפחד נקמת בני משפחת סוידאן.

8.       בכתבי האישום מואשמים הנאשמים בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, החזקת סכין שלא למטרה כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק, ועבירה של קשר לבצע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

          כאמור, לצד כתבי האישום הוגשו בקשות להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים, הן הבקשות המונחות עתה לפני.

ג. ראיות לכאורה

9.       ב"כ המשיבים אינם חולקים על כך שבידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות בכתבי האישום, אך לטענתם עובדות אלה, אפילו תוכחנה במשפט, אינן מקיימות את כל היסודות העובדתיים והנפשיים הדרושים להרשעה בעבירת החבלה בכוונה מחמירה המיוחסת למשיבים.

          עם זאת, ולמרות עמדת ב"כ המשיבים, אשר אינם חולקים על קיום ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום, עיינתי בהודעות שנגבו מאת המשיבים, ומהודעות אלה עולה, כי המשיבים 1 ו- 2 (סאמי ואנואר) קושרים את כל ארבעת המשיבים לאירועים המפורטים בכתבי האישום, ואעמוד בקצרה על מעט מהדברים, שכן יש להם חשיבות לפרקים אחרים שאדרש להם במסגרת הבקשה שלפני (עילת מעצר וחלופת מעצר).

10.     המשיב מס' 2 (אנואר) נחקר לראשונה בתאריך 14.8.2007 (שעה 02:34), בחשד שהיה אחד ממבצעי הרצח של פארס  סוידאן. בהודעתו נשאל איפוא המשיב מס' 2 על מעשיו בשעה שאירע הרצח, וכך פרט שבשעת הרצח היה בקרבת בית המשפט בעכו, ואף הסביר מדוע היה שם: " ... אני תכננתי לדקור את אביו של זידאן בכניסה לבית המשפט בעכו, וזה בשביל להחזיר את המכה שלי, כי הבן שלו ירה באח שלי, אני רציתי לדקור אותו בפלג גופו התחתון , ושיהיה נכה, ולהחזיר את המכה".